תהליך עיבוד וייצור של בקבוק זכוכית

חומרי הגלם העיקריים להכנת בקבוקי זכוכית הם: חול קוורץ, אפר סודה, קלציט, אבן גיר. תהליך הייצור של בקבוקי זכוכית מחולק בעיקר לחומרי התכה, יצירה, שריפת קצה ומרווה.

חומר נמס: מוסיפים את חומרי הייצור לכבשן להמסה בטמפרטורה גבוהה. הטמפרטורה בכבשן תלויה במוצרים שונים, בדרך כלל סביב 1200-1600 מעלות, והדלק הוא שמן כבד. חשמל וכו'.

ישנם שני סוגים של סירי תנור: כור ההיתוך וכבשן הבריכה. לכור ההיתוך יש רק יציאה אחת, ויציאות ההזנה והפריקה נמצאות בנמל זה. בכבשן הבריכה עשויות להיות יציאות האכלה ופריקה נפרדות. סוג זה של תנור עם רק יציאה אחת משמש לעתים קרובות בלילה. האכלה מתבצעת, ולאחר מכן אטום. החומר החדש שנוסף צריך להיות מומס במשך 8 שעות, ולכן ההזנה לא ניתן לבצע בכל עת, והוא מתווסף לעתים קרובות לאחר השימוש בחומר. לכן, בדרך כלל גליל של חומר יכול לשמש ליום אחד, על 600-900 ליטר.

יציקה: שיטות היציקה כוללות ניפוח (ניפוח מכונה, ניפוח ידני), לחיצה וסיבוב צנטריפוגלי.

מוצרים מנופחים מיוצרים על ידי לחץ אוויר, ולכן יש לו מערכת יחסים נהדרת עם גודל לחץ האוויר. אם לחץ האוויר גבוה מדי, החלק התחתון עשוי להיות דק והפה עבה. אבל זה חסר. מוצרי ניפוח כלליים כוללים בקבוקים ופחיות.

לחיצה: זה ללחוץ על התבנית הפנימית לתוך התבנית החיצונית כדי להוציא את פריט הזכוכית. הפער בין שתי התבניות משפיע על עובי המוצר, והתבנית הפנימית נשלטת על ידי לחץ האוויר, כך שלחץ אוויר רב מדי עלול להקטין את הפער בין שתי התבניות ולהפוך את החלק התחתון של המוצר לדק יותר: אם לחץ האוויר קטן מדי, ההפך הוא הנכון. בדרך כלל, הכוסות הישרות נלחצו, אך אם המוצר גבוה יותר והקצה דק יותר, הוא בדרך כלל מנופח, והדק ביותר במוצר זה נמצא באמצע, כך שקל לשבור את האמצע.

סיבוב צנטריפוגלי, התבנית מותקנת על המנוע, והחומר נזרק ונוצר על ידי מהירות מסוימת של התבנית. אם המהירות החשמלית קטנה מדי, ייתכן שלא ניתן יהיה לזרוק אותה, מה שיהפוך את המוצר לבלתי שלם. אם המהירות גבוהה מדי, החומר עלול להיזרק החוצה או שכל החומר עשוי להיזרק לחלק העליון, כך שהקצה העליון עבה והתחתון דק. בדרך כלל, שיטה זו משמשת עבור אובייקטים מפותלים.

שריפת הקצה: כאשר בקבוק הזכוכית פשוט יצא מהתבנית, הפה הכללי אינו חלק, אך יש לירות בו בטמפרטורה גבוהה ולהשתמש ביותר כוח אש.