טכנולוגיית עיבוד ותהליך ייצור של בקבוק בירה

עיבוד וייצור בקבוקי בירה מצריך שימוש בתבניות שונות. חומרי הגלם העיקריים הם חול קוורץ, עפרות טבעיות, סודה קאוסטית, אבן גיר וכו', וחומרי עזר נוספים מומסים לנוזל בטמפרטורה גבוהה, ואז מוזרקים לתבנית. לאחר קירור, חיתוך, מזג להכנת סגנונות שונים של בקבוקי בירה. ככלל, ניתן לחלק את יציקת בקבוקי הבירה לשלושה סוגים: ניפוח ידני, ניפוח מכאני ויציקת אקסטרוזיה לפי שיטת הייצור. על פי המרכיבים השונים ניתן לחלק אותה לשלושה סוגים: זכוכית סודה, זכוכית עופרת וזכוכית בורוסיליקט.

בייצור בקבוקי בירה, על מנת להגביר את השקיפות של בקבוק היין, יש צורך להחדיר חומר חמצון לחומר האצווה, אך הדבר יגרום לבועות בבקבוק היין. לכן, בעת הכנת בקבוקי בירה, המלח של גלאובר צריך להיות מפורק לחלוטין באזור ההיתוך, ואת התוכן בנוזל הזכוכית צריך להתפרק לחלוטין. זה לא צריך לחרוג, ובמידת האפשר למנוע בועות משניות הנגרמות על ידי הלהבה המפחיתה במהלך הקירור או היווצרות. החומרים העקשנים המשמשים בחגורת הקירור או בחגורת היצירה אינם יכולים להכיל תכלילים של חומרי הפחתה, כגון קוק, קרביד, סיליקט ברזל, חרוזי ברזל או גופרית, אחרת הם יפיקו מקצף אפר לבועות אוויר גדולות יותר.

בהשוואה לסוגים אחרים של בקבוקי יין, לבקבוקי בירה יש שקיפות גבוהה יותר ועמידות בפני קורוזיה, והם לא ישתנו עם כימיקלים רבים. תהליך הייצור הכולל פשוט יחסית, הצורה ניתנת לשינוי בחופשיות, הקשיות גבוהה, העמידות בחום, הניקיון, הניקוי הקל והשימוש החוזר. עם זאת, לבקבוקי בירה יש גם חסרונות משלהם, כמו משקל כבד, עלויות הובלה ואחסון גבוהות ועמידות בפני פגיעות.